מירית-פדלון-ארזי-מטפלת

שמי מירית ארזי פדלון.
מטפלת, מרצה, חוקרת. כותבת.
מטפלת בפסיכודרמה אנרגטית, מרצה על השימוש במפות חשיבה ובעלת ניסיון של 14 שנים בניהול תחומי משאבי האנוש.
את כל הדברים האלו, יחד עם עולם רחב של השראות מבחוץ, יצקתי את הבלוג הזה.
מזמינה אותך לקרוא ולמצוא השראות קטנות וגדולות.

איך הזכרון שלנו עובד? מאמר ומפת חשיבה

הזיכרון האנושי הוא תחום שמרתק אותי מהרבה סיבות ובעיקר הקשר שלו לתהליכי ריפוי ולמידה.
שיטות חדשניות המתפתחות כל הזמן מאפשרות לחשוף עוד מידע על תחום זה שנראה מפתיע כל פעם מחדש, ועם זאת הוא עדיין לא פוצח לחלוטין.
במאמר זה אתן טעימה על כמה נושאים הקשורים לזיכרון וביניהם: מהו זכרון, מהם המאפיינים שלו, מהם המרכיבים של תהליך הזיכרון ואיך ניתן ליישם מאפיינים אלה לצורכי למידה.
לקשר של הזיכרון לתהליכי הריפוי אתייחס בעתיד במאמר נפרד, אך רק אציין כי לאופן בו אנו זוכרים ולדרך בעוברים הזיכרונות בין הדורות יש תפקיד מכריע בריפוי שלנו.

מהו זיכרון?
זיכרון הוא היכולת של המוח לקלוט מידע מהסביבה דרך החושים שלנו, לקודד, לאחסן ולהשתמש בו בעת הצורך לטובת קבלת החלטות, יצירת קשרים פתרון בעיות ועוד.
במונחים נוירולוגיים פיזיולוגיים, זכרון הוא סט של קשרים נוירולוגים מקודדים במוח המחברים בין תאי עצב שונים.
תהליך יצירת הזיכרון מתרחש כאשר תאי עצב מעבירים אותות חשמליים בין האחד לשני.
הוא יכול להיות יצירה של חוויה חדשה או שחזור של חוויות עבר ומתרחש על ידי העברת פולס חשמלי בין תאי עצב שהיו מעורבים בחוויה המקורית של הזכרון.
יש המתייחסים לזיכרון כמו פאזל המורכב מחלקים שונים שמתחברים ביניהם בשונה מאוסף של תמונות הנפרדות אחת מהשנייה.

שלבי הזכרון
זכרון מתחיל בקידוד של מידע אותו אנחנו קולטים מהסביבה דרך החושים, ומשם עובר לאחסון ושמירה. האחסון נעשה בשלושה שלבים הפועלים כמו מסננת: זיכרון חושי, זכרון לטווח קצר המוכר גם כזכרון בעבודה וזכרון לטווח ארוך.

קידוד
קידוד היא תופעה ביולוגית המתחילה במידע המגיע דרך החושים מהסביבה והופך לייצוג מנטלי פנימי. גירויים מהסביבה מציפים את החושים באופן בלתי מאורגן ואקראי והמידע נאסף בקולטני החישה מעובר למוח.
המידע הנאסף מקודד בשפת החשמל והכימיקלים כשהוא מועבר על ידי פולסים חשמלייים בין תא עצב אחד לשני.
כדי לקודד טוב מידע צריך קודם כל לשים לב ומכיוון שאין אפשרות לשים לב לכל דבר בזמן נתון, רוב המידע שבו אנחנו נתקלים מסונן, ורק חלק מהגירויים עוברים למודעות שלנו.
חוקרים היום לא בטוחים עדיין האם הגירויים מסוננים החוצה במהלך הקלט החושי או רק לאחר שהמוח מעבד את חשיבות הגירויים. מה שכן יודעים הוא, שהאופן שבו אנחנו מקדישים תשומת לב למידע הוא הגורם החשוב ביותר לכמות המידע אותו אנחנו זוכרים בפועל.
ברגע שנוצר זכרון יש לאחסן אותו וחוקרים מציינים 3 שלבים בהם אנחנו מאחסנים מידע:
בשלב הראשון בזכרון החושי אח”כ בזכרון לטווח קצר ולאחר מכן בזכרון לטווח ארוך. מכיוון שאין לנו צורך לשמור את כל המידע שנמצא לנו במוח, השלבים השונים של הזכרון מתפקדים כמעין פילטר שעוזר להגן עלינו מפני עומס מידע איתו אנחנו מתמודדים מידי יום.

הזכרון החושי הוא הזכרון הקדום ביותר. זכרון זה לוקח מידע מהסביבה דרך החושים ומאחסן אותו לזמן קצר מאוד: מידע חזותי יכול להיות מאוחסן לחצי שנייה ומידע שמיעתי לבין 3-4 שניות.

זכרון לטווח קצר מוכר גם כזכרון בעבודה והוא כולל את המידע אליו אנחנו מודעים ברגע נתון.
לזכרון בעבודה יש 4 מרכיבים עיקריים:
הוא מאפשר לנו לאחסן חוויות מיידיות ומעט מידע,
הוא מאפשר לנו לגשת לזכרון לטווח ארוך ולשלוף ממנו מידע,
והוא מוגבל בקיבולת ובזמן שלו.
בזכרון זה אנו נוטים לזכור בין 4-7 פריטים (בעבר נהוג היה לומר שזוכרים 7 פריטים, אך כיום בדיקות MRI הראו שכמות הפריטים יותר קרובה ל 4) וכמו כן, המידע נשמר בו לבין 10-30 שניות.

זיכרון לטווח ארוך הוא המקום בו אנחנו מאחסנים את המידע והזיכרונות שלנו.
מידע זה נמצא לרוב מחוץ למודעות שלנו אך יכול לעבור בעת הצורך לזכרון בעבודה ולהיות זמין עבורנו כשנצטרך. אחת המטרות שלנו היא להכניס מידע לתוך הזכרון לטווח ארוך, כדי שנוכל להשתמש בו בעת הצורך.
הקיבולת של זכרון זה היא בלתי מוגבלת ואינה מוגבלת בזמן. זיכרון לטווח ארוך הוא ביטוי ליצירת קשרים חדשים, קבועים וברורים בין תאי עצב באזורים נרחבים במוח (קשרים סינפטיים בין תאי עצב היוצרים רשתות עצבים). ככל שלתא עצב מסוים יש יותר קשרים עם תאים שכנים כך “רשת העצבים” צפופה יותר והזיכרון “חזק יותר”.

ארגון הזיכרון במוח

האופן המדויק בו נשמרים זיכרונות במוח אינו מובן לחלוטין, אך עם זאת להלן כמה מן המאפיינים המדוברים והנחקרים יותר בהקשר זה:

הזיכרונות מאורגנים בקבוצות ומקושרים זה לזה באופן אסוציאטיבי.
מחקרים מצאו כי תאים מקודדים מושגים על פי מידע שמגיע מכל החושים. הם קולטים את המידע  ומאגדים אותם לכדי מושג אחד. למשל, תא עצב יכול להגיב לדמותו של איינשטיין גם אם תוצג בשחור לבן, בצבע, בקריקטורה או אפילו אם שמו מוקרא בקול, כך מציין פרופסור פריד (2016).
המחקרים מראים כי תאי עצב במוח מגיבים לאסוציאציות חדשות שנוצרות עם יצירת מגע עם מושג התחלתי ותוך כדי העלאת המושג בדמיון בזמן שהזיכרון  צף מנבכי העבר אל במת ההכרה, תאים אלו מתעוררים ומגיבים בפעילות מוגברת.

המוח מצטיין ביצירה של זיכרונות הקשורים בחוויה רגשית-עוצמתית כמו הנאה רבה או פחד גדול ולכן קל לנו לזכור דברים שאכפת לנו מהם, בין אם הם אירועים חיוביים או בין אם שליליים” כך לדבריו של ד”ר עופר יזהר (2017).
מחקר שפורסם ב”ידען” (2017) תיאר מחקר שנעשה בעכברים ומצא כי קיימים יחסי גומלין בין רגש לזיכרון. החוקרים מצאו כי קיים קשר בין 2 אזורים במוח: בין האמיגדלה , זו שיש לה תפקיד מרכזי בבקרה על רגשות, לבין קליפת המוח הקידמית, האחראית בעיקר על פעילות קוגנטיבית ועל אסון של זכרונות לטווח ארוך. המחקרים הראו כי בעכברים שנחשפו לגירוי עוצמתי מפחיד הופעל במוח “ערוץ תקשורת” רב עוצמה המקשר בין האמיגלה לקליפת המוח. עכברים שבמוחם הופעל ערוץ זה נטו לשמר את זכרון הפחד.


אנחנו חושבים בתמונות
במשך מאות שנים היה נהוג לחשוב כי החשיבה נעשית בעיקרה באמצעות מילים. אך היום חוקרים מבינים שהחשיבה העיקרית נעשית באמצעות תמונות והאסוציאציות שלהן. המילים הן כמו סירות המשיטות את התמונות מהמוח שלנו למוחות של אחרים, כך טוען טוני בוזן, האיש שהגה והמציא את מפת החשיבה (2010).
אם ניקח למשל את המילה “תפוח”, נראה כי מטרת השפה בתרבויות השונות היא לתקשר את הרעיון של הפרי תפוח, ומה שעומד תמיד במרכז תשומת הלב הוא הדימוי של התפוח.
אם נשאל על האסוציאציות שלנו לתפוח או לצבעיו, לרוב תופיע לנו תמונה של תפוח על מן צג פנימי במוח שלנו. התמונה הייתה שם, והשאלות היוו טריגרים לשליפה שלה למודע שלנו.

אנחנו זוכרים טוב יותר תמונות ממילים
תמונות נשמרות טוב יותר במוח שלנו, יותר ממילים. מגזין אמריקאי מדעי פרסם מחקר שנערך על ידי פסיכולוג בשם רלף הבר (בוזן, 2010). במחקר הראו למשתתפים 2560 שקפים עם תמונות, שקף אחד בכל 10 שניות. תהליך זה לקח בערך 7 שעות עד שעברו על כל השקפים והזמן חולק על פני כמה ימים.
שעה אחרי שהשקף האחרון הופיע, הצופים נבחנו על זיהוי התמונות.
הראו להם 2560 זוגות של שקפים כששקף אחד היה מהסט הקודם ושקף שני היה חדש.
זיהוי התמונות מהסט הקודם היה של בין 85-95%.
ניסוי נוסף שנעשה זה בדיקה של מהירות היכולת לזכור מהר. במקרה הזה הבר הציג את התמונות במהירות של שקף בשנייה, והתוצאות היו זהות.
הסיבה שאנחנו זוכרים טוב יותר תמונות ממילים היא מכיוון שתמונות מפעילות מגוון רחב של מיומנויות במוח שלנו כמו : צבע, תבנית, קווים, מימד, קצב ודימיון ומגרות טווח רחב של אסוציאציות.

ככל שנחזור על משהו יהיה לנו קל יותר לשלוף אותו ולזכור אותו.
אחד מהחוקים הפועלים במוח שלנו הוא חוק החזרתיות. מידע אשר חוזרים עליו שוב ושוב מחזק ומעמיק את המסלול הסינפטי בין תאי העצב הבונים את הזיכרון, ועוזר לקבע אותו טוב יותר בזיכרון שלנו לטווח ארוך.

הקשר של מאפייני הזיכרון לתהליכי הלמידה שלנו

על סמך מאפיינים אלה של זכרון ניתן לבסס את תהליכי הלמידה שלנו ויש המחלקים אותם ל 3 חלקים קריטיים: תשומת לב, קידוד ושליפה.

תשומת לב
כדי להכניס מידע חדש לזיכרון לטווח ארוך, הוא חייב לעבור דרך ה”זכרון בעבודה” וכדי להיכנס לזכרון בעבודה אנחנו צריכים לשים לב אליו. המשמעות היא שתשומת לב ומיקוד הן נקודות ההתחלה של תהליך הלמידה.
כדי להישאר ערניים ולמקד את תשומת הלב שלנו, מציע פטר דוליטל בהרצאתו ב   TED (2013) לעבד את מה שאנחנו רואים באותו הרגע ולא 10 דקות אחרי.
הוא מציע לשאול שאלות כמו:
מה אני לא מבין? עם מה אני מסכים? האם אני יכול ליישם את זה בחיים שלי?
כשהמטרה היא לייצר עניין אשר ימקד וימשוך את תשומת הלב למה שנאמר.

קידוד
כאשר אנחנו רוצים להעביר מידע הנמצא במודעות ב”זכרון בעבודה” לזכרון לטווח ארוך אנחנו יכולים להיעזר בכמה טכניקות נוספות:
האחת, לקשר בין מידע חדש שרק עכשיו שמעו עליו למידע שאנחנו כבר יודעים.
השנייה, לארגן את החומר בקבוצות ולחבר בין נושאים רלוונטיים, כדי לאפשר אחסון נכון של המידע במוח ובכך גם שליפה מהירה בהתאם.
השלישית, לעבד את החומר בצורה אישית וסובייקטיבית על מנת לאפשר את החוויה הריגשית המחזקת את הזכרון.
הרביעית, לשנן ולעבור על המידע שוב ושוב כדי לחזק את הקשרים העיצביים הבונים את רשת הזכרון.
החמישית, לחשוב על המידע בצורה של דימויים, כי אנחנו חושבים וזוכרים בדימויים והתמונות ולכתוב אותם על הדף בצורה כזו. מפת חשיבה היא הכלי האולטימטיבי לכל מה שציינתי מקודם ועדיין לא אמרתי מילה עליה (:
והשישית, לארגן את החומר בצורה כזו שמייצרת לנו משמעות. פטר דולייטל בהרצאתו (2013) טוען כי בני האדם במהותם מחפשים משמעות בכל דבר ולכן שימוש בצורך זה שלנו ישפר את הטמעת הזכרון לטווח הארוך.

שליפה
כדי שנוכל לשלוף את המידע מזכרון לטווח ארוך לתוך זכרון בעבודה בקלות, עלינו לחזור עליו שוב ושוב כדי שיהיה קל יותר לשליפה בעתיד.

אלו הם עיקרי הדברים שאספתי על זכרון. אין ספק כי הזכרון הוא מערך משומן ומסועף שמאתגר את הגוף והנפש שלנו ומציל אותם באותה נשימה. ככל שנבין אותו יותר -כך נוכל להפיק ממנו את המיטב עבור חיינו ובריאותנו.

שיהיה לבריאות,
מירית

בבליוגרפיה:

ברק, מ (2009). מה זה זכרון לטווח קצר וטווח ארוך והאם יש מעבר בין השניים? מכון דוידסון.

גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

האקדמיה הלאומית למדעים. (2016). מחקר חדש חושף רישום פעילות תאים בודדים במוח בזמן קידוד קשרים בזיכרון. הידען
לינק למאמר

מכון ויצמן. (2017). להאיר את הטראומה באור חדש, הידען
לינק למאמר

סיינטיפיק אמריקאן ישראל. (2018). כיצד אנחנו מקשרים זיכרונות זה לזה ומייצרים אסוציאציות. הידען.
לינק למאמר

Academy of Learning College (2019). How Does Human Memory Work?
לצפיה בסרטון לחץ כאן

 Buzan, T. (2010). The Mind Map Book. Unlock your creativity, boost your memory, change your life. BBC Active

Peter Doolittle, (2013). How your “working memory” makes sense of the world
לחצו כאן לצפייה בהרצאה בטד

Richard C. Mohs (2007) .How Human Memory Works
לינק למאמר

 

קישורים רלוונטים:

מהי מפת חשיבה?
איך ליצור ניתן ליצור מפת חשיבה?
פרטים על הסדנא הקרובה

 

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן