על הקשר שבין הנפש והגוף מדברים הרבה אבל על ההסבר המדעי של זה, פחות. לכן כשנתקלתי בסרטון של ד"ר ברוס ליפטון המסביר כיצד מחשבות הופכות לכימיה, בחרתי לשתף. ליפטון מסביר בצורה פשוטה יחסית כיצד המנגנון הזה עובד, המנגנון בו מחשבה יכולה לגרום למחלה.
ולהלן התקציר:
התפקיד של המוח שלנו הוא ליצור קשר הגיוני ורציף בין מה שאנחנו מאמינים והמציאות שאנו חווים. אם אנחנו מאמינים שיש איום חיצוני, אותות של איום משתחררים לתוך הדם מכינים את התאים להיכנס לעמדת התגוננות. מכיוון שהתאים אינם רואים את הסביבה אלא ניזונים מהאותות שמגיעים אליהם, זה לא משנה אם האיום אמיתי או לא, הם מגיבים כאלו הוא אמיתי.
הרעיון הזה אינו חדש, כפי שטוען ליפטון, אבל היום כבר יודעים כיצד המנגנון עובד:
אות + פרוטאין (חלבון) = התנהגות כשההתנהגות אינה מותאמת למציאות שלנו אנו יכולים לחוות מחלה. על פי הנוסחה הזו, שני דברים יכולים לגרום למחלה: הפרוטאין (החלבון) או האות. פגם בחלבון יכול להוביל להתנהגות שמתבטאת כמחלה, או האות המשתחררת לתוך הדם יכולה לגרום לכך.
מחקרים מראים כי פחות מ 1% מהמחלות נגרמות כתוצאה מפגם בחלבון, ולכן נשארים 99% מהמחלות הנגרמות מהאותות המשתחררים לתוך הדם שלנו.
ליפטון מסביר כי קיימות שלוש סיבות מרכזיות שיכולות להשפיע על האותות המתקבלים בתאים: שתיים קשורות להפרעה בזרימת האותות והשלישית העיקרית מביניהן, קשורה לאות עצמה שמשודרת.
הפרעה בזרימת המידע יכולה להיגרם כתוצאה מטראומה (כמו תאונה) שחווה הגוף, והשנייה יכולה להיגרם מחומרים רעילים שמוכנסים לגוף שלנו. שניהם משבשים את האות שמגיעה לתאים, והמידע השגוי גורם להתנהגות לא מותאמת שנחוות כמחלה.
לעומת הסיבות האלו, הסיבה המרכזית שנמצאה כגורמות למחלות היא המחשבות שלנו, כלומר האות עצמה שנשלחת מראשיתה. אות לא מותאמת, שנשלחת בזמן לא מותאם, מובילה להתנהגות לא מותאמת – שלה אנחנו קוראים מחלה.
למרות התקציר שהבאתי כאן, עדיין אין כמו משמע אוזניים ואני מזמינה אתכם בחום לצפות בדבריו של ד"ר ליפטון בסרטון הבא.
ולמי שמתעניין בתחום אני גם ממליצה לקרוא את הספר "הביולוגיה של האמונה" אותה כתב ד"ר ליפטון, ספר בו הוא מתאר בפרוטרוט מרתק את מה שמתואר לעיל.
נשתמע, מירית